בתור מי שהפכה לאחרונה אמא למשפחה מרובת ילדים (שניים), הרשו לי לנדב מניסיוני הרב (ביפן גם שניים נחשב הרבה) מהם חמשת הדברים שכל אמא חייבת שיהיו לה כדי לשרוד את התקופה המאתגרת בחייה:

משהו לנעול:

אישה אמיתית לא צריכה סיבה כדי להתחדש בעוד זוג אבל חופשת לידה היא הזדמנות אמיתית להגדיל את הנתח שלך בארון ולדחוק עוד קצת את בן זוגך שגם ככה נאלץ להסתפק במגירה וחצי מתלה בארון למרות שבבית יש כבר שני ארונות בגדים. חופשת הלידה מתאפיינת בסיבובים מרובים עם העגלה ולכן צריך נעליים נוחות, אבל זאת לא סיבה לשלוף את הקרוקס או את נעלי הספורט המרוטות.

בתור בלוגריות אופנה אני ולילו יודעות להעריך איחור אופנתי משובח. אז באיחור שכזה יצאנו לחגוג יחד את ימי ההולדת שלנו שנחגגו במרס (לילו) ובתחילת החודש הזה (עבדתכם הנאמנה) ומסתכמים יחד לגיל 65 -  גיל שמצדיק חגיגה מפנקת.

כמו כל אירוע ראוי לציון, גם שלנו נחגג עם הרכיב ששום חגיגה אינה שלמה בלעדיו - הפחממה, ואת יום הבילויים שלנו התחלנו בבית הקפה הטבעוני והטעים להפליא "אנסטסיה".

אחרי שביכיתי בפוסט הקודם את נהי האם העברייה, אני חשה צורך להעלות את המורל עם גאווה לאומית. אז יש לנו את וויז, את הטפטפות ואת כיפת ברזל אבל אני פה כדי להוקיר את התנובה המקומית שלנו מהסוג שתולים בארון. יש לנו אופנה מקומית נהדרת ונדמה שהיא לא מספיק באה לידי ביטוי ברחוב. יש לנו מעצבים מקומיים מקוריים ונפלאים והקולקציות שהוצגו בשבוע האפנה בתל אביב לא נופלות בעיני (וכדי לא לחטוא ביוהרה אציין שלא בעיני בלבד מדובר אלא גם בעיני מבקרים מחו"ל), מקולקציות שהוצגו על ידי בתי האפנה הגדולים בעולם. הבעיה היא לא היעדר היצע אלא מיעוט הביקוש ואני כאן כדי להזכיר שאם אנחנו לא נהיה התומכים הנלהבים הגדולים ביותר של המעצבים המקומיים נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים שבויים בידי הרשתות הגדולות ובגדים שמיוצרים בסין. אז לכבוד יום העצמאות, בחרתי ללבוש מכף רגל עד ראש (ואפילו האודם) יצירה מקומית מקורית. כי ישראלי זה הכי, אח(ות)י.

חולצה kerenvemichal; צמיד- אילי גורן; שרשרת - Noritamy

מכנסיים  נופר גלפז; 

לכבוד יום העצמאות בחרה הגברת בשמלה אדומה ושתי צמות. נשבעת שלא התערבתי.

וכיאה לעם שרגיל כבר 2000 שנה לנוס על נפשו ואימץ באופן מילולי מידי את "אכול ושתה כי מחר תמות" גם בבית בן חנוך מסורת ארוכת שנים לחגוג את יום העצמאות בעריכת מנגל מסורתי.



עם השנים קם דור שלא ידע את הפילה ולאט לאט מפנים הקרניבורים את מקומם לאוכלי עשבים וקטניות. סבא אהרון מארח למופת ודואג לשמח את לבב הטבעונים שעבורם יום העצמאות הוא סוג של נכבה (ואת זה גורי אלפי אמר).


הפטריוטיות נשמרה אפילו בגזרת הקינוחים (והלק).

טבעות: מלכה תכשיטים

אז שנה לפני שהמדינה שלנו תחגוג את הגיל הפרובקטיבי הבא על מיטתנו לטובה, אאחל לה ולנו שנחגוג רק שמחות. נתראה ביומהולדת הבא.

"ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני. 

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המריה; והעלהו שם לעלה, על אחד ההרים, אשר אמר אליך." (בראשית, פרק כ"ב)

מבלי לעבור את גבול ה- Too much information (מבלי להתייחס לביצועים, אלא רק לתוצאה) הרשו לי לשתף באינטימיות שהתינוק שלי נוצר בשבוע שבו חל יום הזיכרון בדיוק לפני שנה. כך, ביום שמסמל עבור אלפי אמהות את היום שבו נאלצו לעקוד את ילדיהם על מזבח המולדת, זכיתי אני בבן. דויד גרוסמן כתב בספרו "אשה בורחת מבשורה" מפיה של אורה - אמא שבנה עופר יוצא למבצע צבאי גדול, כי הבנים שלנו  הם שלנו רק למשמורת במשך 18 שנה בלבד, ולאחר מכן אנו נדרשות למסור אותם לצבא שממנו הם לא חוזרים כפי שמסרנו אותם. כשסיים לכתוב את הספר, שכל גרוסמן את בנו במלחמת לבנון השניה. השנה, צפירת יום הזכרון תפסה אותנו במטבח. גור ישב בטרמפולינה וניסה לתפוס בידיו הקטנות את השמש המחייכת שתלויה מעליו בכיסא. בזמן שעמדתי דום מבטו נתקל במבטי. הוא שמט את השמש וצחק אלי צחוק מתגלגל וחזק שבלע את הרעש של הצפירה. חייכתי חזרה (כי איך אפשר שלא) והתחלתי לבכות (כי איך אפשר שלא). 

שנה חלפה מאז יום ההולדת הקודם שלי (כי ככה למרבה הצער הענין עובד...) וכה יעזור לי האל הנה אני נושקת ל-40 מלמטה ואני כבר בת 36. ביומהולדת 35 (שציינתי בפוסט הזה) כבר חשדתי שאני בהריון. שבועיים לאחר מכן כבר עשיתי הכרות צמודה מידי עם האסלה ויחסינו הסתיימו כעבור חמישה חודשים ורק לאחר שהרופא החליט לתת לי כדורים נגד הקאות. כשנגמרו ההקאות התחילה העייפות וכאבי הגב. כך יצא ששנה משמעותית של יומהולדת 35 התנדפה לה, ולכן החלטתי ששנת 36 תהיה שנת פיצוי ואחגוג אותה כאילו אני רק בת 35.
יום הולדת הוא זמן לחשבון נפש ובאמת שדגדג לי לרגע לעשות פוסט בסגנון "35 סיבות להיות מאושרת" אבל למצוא 35 סיבות זו משימה לא פשוטה לצינקנית שכמותי, כי בזמן שאנשים אחרים יושבים ומסתכלים על חצי הכוס המלאה, אני עושה שופינג. איש איש(ה) וכשרונו. לכן החלטתי ללכת על רשימה מצומצמת אך ממצה של דברים משמעותיים שקרו השנה. 

עגילים: דריוס

אחרי שלושה ימים לבדי עם שני הילדים (שהם הכי נפלאים, הכי חמודים, הכי יפים והכי הכי משגעים. את אמא) יצאתי גם אני לחירות קצרה ונסעתי לירושלים למתחם האופנה בפסטיבל הגיקפיקניק חמושה בעלמת הזיגזג האהובה עלי, מצלמה וזוג נעליים נוחות. בתור גיקית כשרה למהדרין (בוגרת אינספור חבורות D&D ותולעת ספרים מדופלמת) הוזמנתי לסקור אפליקציה חדשה ומעניינת שהוצגה בפיקניק על ידי חברת Jumpr. 

גם גיקית יכולה להראות שיקית