יום אחד לפני כחודשיים בעלי חזר הביתה ובפיו בשורה: בסוכות הוא מתכנן טיול עם חברים מהעבודה לשלושה ימים ביחד עם הילדים, ואני זוכה בסוף שבוע ארוך לבד בבית להנאתי. טלפון מאראלה ממפעל הפיס לא היה משמח אותי באותה המידה (טוב, זה שקר) ובמשך חודשיים שלמים תכננתי תכניות וטוויתי חלומות לממש בשלושת ימי החסד שנפלו עלי. 

אבל כדברי האינטלקטואל מליברפול "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן מתכניות" הטיול בשלב ראשון הצטמצם משלושה ימים ליום אחד, ובהמשך בוטל לגמרי ואיתו נגוזו חלומותי. מכל התכניות שתוכננו נותרה אחת לביצוע - זו ששולמה מראש: מפגש חברתי ותרבותי עם חברתי ענת שכלל ארוחת בוקר במתחם שרונה ולאחריו סרט על יוסף חיים ברנר בסינמטק. 

כמו כל פעילות חשובה (בעצם גם לא חשובה), קודם כל ולפני הכל: קפה. 

לקפה ציוותנו מנת פחממות משובחת שהגיעה בצורה של פנקייקים מפנקים ובתפקיד הדובדבן שבקצפת - תאנים טריות. 

מדושנות ומרוצות הרגשנו בשלות לחלק היותר כבד שבתכנית האמנותית: הסרט על חייו של יוסף חיים ברנר, אלא שגילינו למורת רוחנו שהסינמטק קצת יותר רחוק ממה שחשבנו, ענין פעוט בימים רגילים אבל במצבי התגלה כאתגר של ממש. כל ארבעה צעדים מהירים לווו בהתנשפויות בסגנון איש הפיל, וכל 100 מטר נאלצתי לעצור לרגע לנוח ולהסדיר את הנשימה. 

אחרי מסע בן 500 מטר שהרגיש כמו 500,000 שכלל בין היתר חיפוש דרכי קיצור דרך פרצות בגדר של בית הספר עירוני א' הסמוך לסינמטק, הגענו למחוז חפצנו באיחור אופנתי של עשר דקות מתוך סרט של שעה. 

אם לומר את האמת לא הגעתי מלאת ציפיות מהסרט ואולי זאת הסיבה שיצאתי נפעמת ומלאת השראה. ברנר שייך לתקופה שבה קראו לאנשים שפרסמו את דעותיהם בראש חוצות "פובליציסטים". באותם ימים דלים באמצעי תקשורת ונטולי מדיות חברתיות מי שבחר להקדיש את חייו להשמעת דעותיו הפוליטיות/פילוסופיות/חברתיות זכה להערכה רבה מצד הקהילה ולתמיכה כלכלית מצד המוסדות היהודיים. ברנר הצדיק את התמיכה הרבה שהוא קיבל ושימש כנביא זעם לגורל העם היהודי שנים רבות לפני עליית השילטון הנאצי. באופן הולם לנביא הזעם שהיה, חייו הקצרים היו סוערים ומותו היה סוער ודרמתי אף הוא. 

לא מדובר במסר האופטימי ביותר שיכולתי לזמן לעצמי לחגים, אבל ברוח האופטימיות שמביא אותו חודש תשרי והשנה החדשה, כדאי אולי לעצור לרגע ולהיזכר, שלמרות נבואות הזעם שנזרקות אלינו מכל כיוון ברחבי התקשורת, פעם היה הרבה יותר גרוע.

חג שני שמח!

 השרשרת הנהדרת היא של DI VE DA שזכתה לפוסט יפהפה ומקסים כאן.