דורית (דודו) בר אור היא ללא ספק מישהי שאי אפשר להתעלם ממנה בנוף המקומי. עוד לפני שהפכה למעצבת מדוברת ומוערכת היא הייתה אושיית אופנה עם ארון מעורר קנאה ופה גדול משוח באודם אדום פוטוגני. המעבר ממתלבשת מצטיינת למעצבת מסקרנת היה רק שאלה של זמן ולפני מספר שנים היא פתחה מותג שנקרא בצרפתית "זה לא בשבילך" (במהלך השנים שינה את שמו ל"דודו"). אותי, הפה הגדול לפחות כמו הכשרון הצליח לקומם כשהיא סיפרה עם פתיחת המותג לאיזה פלח באוכלוסייה מיועדים הבגדים, מי היא בעיניה הלקוחה שלה (ומי ממש לא) ומה דעתה על נשים בעלות משקל העולה על הממוצע (או לפחות מה שנחשב "ממוצע" בעיניה). 

אך בכל זאת בתוך עמי אני יושבת, ודודו היא ללא ספק מותג מסקרן שמושך חובבי אופנה שקיוויתי שיגלו ענין בפרויקט שכתבתי, ולכן פניתי אליה במסגרת אחד הפרויקטים שעשיתי ב"חורים ברשת" (או ליתר דיוק, ניסיתי לפנות אליה) וזכיתי לשתיקה רועמת. פה הבנתי שכשהיא אומרת "זה לא בשבילך" היא כנראה מדברת גם אלי ;-) 

ובכל זאת כששמעתי לפני כמה חודשים על שיתוף הפעולה שלה עם גולף הסתקרנתי מאוד, ונכנסתי (אולי לראשונה בחיי) לחנות של גולף. הקולקציה הייתה יפה ומרשימה (שאפו גדול גם על הסטיילינג בחנות הקונספט החדשה של גולף בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה) אבל השילוב של הבדים הסינתטיים עם מחיר לא זול (מעל 400 שקל לגלביה) גרמו לי להעריך את העיצוב בעיקר מרחוק.

אבל כמה חודשים אחר כך ארעו ההתרחשויות הרות הגורל הבאות:

1. נכנסתי להריון, ענין שדרש הערכות מחודשת של מלתחת הקיץ רווי האירועים.

2. קיבלתי תווי קניה מהעבודה. 

3. המחיר ירד ב-40%. תכל'ס יכול להיות שבגלל סעיפים 1 ו-2 הייתי קונה אותה בכל מקרה אבל הירידה המשמחת במחיר הייתה עוד דובדבן. 

וכך זכה הארון שלי בתוספת חדשה - הגלביה השחורה שמשרתת אותי נפלא וייצגה אותי בכבוד בכמה וכמה אירועים קיציים. אין לי ספק שאמשיך ליהנות ממנה גם אחרי ההריון, בתקווה שהחוטים שהחלו להיפרם קצת מהתפר ישאירו אותה במצב לביש...

אני מברכת את התינוק הרקדן שגדל בבטן וסתיו עושה בדיוק אותו דבר, בדיוק, אותו דבר :-) (לטובת מי שלא זיהה, מחווה קטנה לעוזי חיטמן)


חוץ מהגלביה היפה, אני בטוחה ששמתם לב לעגילים המרהיבים של "פאולה ביאנקו", אחד ממותגי התכשיטים המיוחדים שנצפו במחוזותינו ושלמרבה הצער סגר את שעריו בחודש מאי האחרון. הסיפור העצוב הזה מדגיש את החשיבות שבהשקעה במעצבים המקומיים שלנו, שבניגוד לבירות אופנה אחרות בעולם (פריז, מילאנו, ניו יורק) לא זוכים לשום תמיכה ממשלתית כדי ליצור, והם תלויים אך ורק בנו שנמשיך לתחזק את האופנה המקומית המיוחדת שיש לנו פה. אז נכון שמדובר בהוצאה גדולה יותר מלהזמין שרשרת מאלי אקספרס, אבל הייחודיות בדרך כלל שווה את ההפרש במחיר, והתמיכה במעצבים הצעירים שלנו גם שווה משהו, לפחות בעיני.