לו היינו באירופה, הרצליה הייתה נחשבת "עיירת חוף". אין ספק שזה נשמע הרבה יותר ציורי מ"הרצליה" אבל כדברי המשוררת הכמעט לאומית מרגול, פה פה פה פה פה פה זה לא אירופה ואת הציוריות הרומנטית של "עיריית חוף" מצאנו בינתיים בחופי יוון ופחות בחוף הנכים שצמוד לקניון ארנה.

לפני שבועיים נסעתי לי שמחה וטובת לבב בכביש החוף לאחר מפגש משובב נפש עם הבלוגרית הג'ינג'ית והנפלאה תמר ניר הלוא היא passionista. בעודי ממתינה בנחת שיתפנה נתיב ההשתלבות להרצליה, הגיחה מאחורי נהגת לא מרוכזת ונכנסה בי מאחור. יצאתי מהרכב מעט רועדת, החלפנו מהר פרטים ומשם רצתי למיון נשים כדי לוודא ששום נזק לא אירע לזוכה פרס נובל העתידי שצומח לו בשקט. הדרך למיון עברה עלינו בשלל קיטורים מצידי, והצהרות גדולות על איך זה שלי זה מעולם לא קרה כי מושלמת שכמותי תמיד שמה לב. מחשבות על עין הרע היו ממני והלאה...

ואם התעניינתם, לבטן שלום. לרכב, קצת פחות...

אתמול בבוקר בדרכי למוסך לתיקון נזקי התאונה, בשבריר שניה של חוסר תשומת לב לא בלמתי בזמן כשהרכב שלפני בלם, ונכנסתי בו בעצמי... אז מה נשתנה החודש הזה מכל החודשים, שדווקא במצבי ההריוני הרגיש, לא אחת כי אם שתי פעמים??

כעוסה על יוהרתי וטיפשותי הגעתי למוסך ושם קיבלו את פני 2 בנות מקסימות, צעירות ויפות שנתנו לי טיפול VIP עם קפה ממכונה והעוגיות השוות עם השוקולד. אחרי שסיימתי למלא את הפרטים שלי והעברתי לאחת מהן את הטופס, היא הסתכלה על הטופס, עלי ושוב על הטופס וקראה: "מה, את בת 35??" ובכן אותנטיות שכזאת אי אפשר לזייף וברגע אחד הצליחה המקסימה לסחוט מהלימון שסחבתי על גבי לימונדה מתוקה ומרעננת. תגידו לי אתם, מחמאה שכזאת לא שווה את ההשתתפות העצמית של 2,000 ש"ח ששילמתי?!


וחוץ מזה, הספקתי לצלם את לילו, אז ברור שהיום לא יכול להיות כל כך גרוע...



חתימה טובה. ניפגש בצד השני של גזרי הדין שבשמיים (או במילים אחרות, אחרי יום חמישי).

החודשים האחרונים היו מלאים בהתרחשויות חדשות ומרתקות: התחלתי לכתוב בחורים ברשת, אני בהריון, הכרתי המון אנשים חדשים: צלמים, מעצבות, חברות חדשות שגם הן כותבות, והתחלתי לפקוד אירועים מעניינים. אחד האירועים המעניינים התרחש השבוע במסגרת פסטיבל החדשות שהתקיים בתל אביב בין ה-6.9.15-12.9.15. במהלך הפסטיבל הוסבה שדרת רוטשילד ל"שדרת החדשנות" ולכל אורכה הוצבו שלל עמדות ודוכנים וביניהם תצוגת רובוטים, פינבול וירטואלי, אופני בועות ועוד. אני הגעתי לאירוע ה- Fashion Tech - אירוע שמציג מיזמים טכנולוגיים וסטארטאפים בתחום האופנה. אחד המיזמים המדליקים שצדו את תשומת ליבי הוא מיזם Out of X שמבוסס על שיטת מימון המונים במסגרתה מעצבים מכל העולם מציגים מוצר אופנה שהם מבקשים לייצר והמשתמש משלם על המוצר לפי מחיר סיטונאי ומקבל את המוצר במידה והמעצב מגיע ליעד. לאחר שהמוצר מגיע ליעד, אי אפשר לרכוש אותו במחיר המוזל אלא רק במחיר רגיל שהוא מטבע הדברים יקר יותר. שווה! עוד פיתוח שצד את עיני הוא אפליקציה מדליקה במיוחד לכל המכורות לקניות און ליין (כולל עבדתכם הנאמנה) בשם Nettelo [שכרגע זמינה רק באייפון ובתור אנדרואידית מושבעת אין לי אלא למחות על האפליה :-)] שסורקת את הגוף ומציגה אותו בתלת מימד באיכות גבוהה ומציגה את ההיקפים המדויקים כולל המרה משיטת מדידה אחת לאחרת.

במהלך האירוע הוצגה גם תצוגת אופנה של GeekChicTLV ו Fash&Tech בחסות ASUS שבה לקחה חלק גם גילדת המעצבים - ארגון שמאגד תחת גג אחד שלל מעצבים מקומיים ומוכשרים שמייצרים ומוכרים עיצוב ישראלי מקורי שלהם. לצערי המאוד רב, השילוב של ההריון עם האובך הכבד שנפל על כוחותינו גרם לי להראות ולהישמע כמו איש הפיל בהתקף קשה של ברונכיט. אחרי שהצלחתי להבהיל ילד קטן עם ההתנשפויות הכבדות שלי החלטתי שאין מנוס מלפרוש למקום שבו האבק אינו שוקע, ומיזוג האוויר פועל ולכן החמצתי את התצוגה.

אלא שצדיקים כידוע מלאכתם נעשית בידי אחרים (היש צדיקה גדולה יותר מהריונית??) וההזדמנות ליהנות מהפריטים שהוצגו תצוגה (ועוד רבים אחרים) במקום ממוזג ונטול אבק ניתנה לי ביום שישי האחרון שבו התקיימה מכירה מיוחדת של גילדת המעצבים והכל בטווח מחירים שבין 60 ל- 350 ש"ח! זאת הייתה הזדמנות מצוינת להתחדש בשמלה לכבוד החג (שמלה שנראית עלי נפלא עם ההיריון, ותשמש אותי נהדר גם לאחריו, כי אין דבר מבאס יותר מלהשקיע בשמלת הריון שתהיה שמישה לעונה אחת בלבד) וצמיד עם הרבה אופי ונוכחות, ולצוות להם את השרשרת הנהדרת שקיבלתי ממעצבת התכשיטים זהר נתיב-גולן בעלת המותג zura.co.il שהיה לי הכבוד המאוד גדול לארח בפוסט הזה.

דורית (דודו) בר אור היא ללא ספק מישהי שאי אפשר להתעלם ממנה בנוף המקומי. עוד לפני שהפכה למעצבת מדוברת ומוערכת היא הייתה אושיית אופנה עם ארון מעורר קנאה ופה גדול משוח באודם אדום פוטוגני. המעבר ממתלבשת מצטיינת למעצבת מסקרנת היה רק שאלה של זמן ולפני מספר שנים היא פתחה מותג שנקרא בצרפתית "זה לא בשבילך" (במהלך השנים שינה את שמו ל"דודו"). אותי, הפה הגדול לפחות כמו הכשרון הצליח לקומם כשהיא סיפרה עם פתיחת המותג לאיזה פלח באוכלוסייה מיועדים הבגדים, מי היא בעיניה הלקוחה שלה (ומי ממש לא) ומה דעתה על נשים בעלות משקל העולה על הממוצע (או לפחות מה שנחשב "ממוצע" בעיניה). 

אך בכל זאת בתוך עמי אני יושבת, ודודו היא ללא ספק מותג מסקרן שמושך חובבי אופנה שקיוויתי שיגלו ענין בפרויקט שכתבתי, ולכן פניתי אליה במסגרת אחד הפרויקטים שעשיתי ב"חורים ברשת" (או ליתר דיוק, ניסיתי לפנות אליה) וזכיתי לשתיקה רועמת. פה הבנתי שכשהיא אומרת "זה לא בשבילך" היא כנראה מדברת גם אלי ;-) 

ובכל זאת כששמעתי לפני כמה חודשים על שיתוף הפעולה שלה עם גולף הסתקרנתי מאוד, ונכנסתי (אולי לראשונה בחיי) לחנות של גולף. הקולקציה הייתה יפה ומרשימה (שאפו גדול גם על הסטיילינג בחנות הקונספט החדשה של גולף בקניון "שבעת הכוכבים" בהרצליה) אבל השילוב של הבדים הסינתטיים עם מחיר לא זול (מעל 400 שקל לגלביה) גרמו לי להעריך את העיצוב בעיקר מרחוק.

אבל כמה חודשים אחר כך ארעו ההתרחשויות הרות הגורל הבאות:

1. נכנסתי להריון, ענין שדרש הערכות מחודשת של מלתחת הקיץ רווי האירועים.

2. קיבלתי תווי קניה מהעבודה. 

3. המחיר ירד ב-40%. תכל'ס יכול להיות שבגלל סעיפים 1 ו-2 הייתי קונה אותה בכל מקרה אבל הירידה המשמחת במחיר הייתה עוד דובדבן. 

וכך זכה הארון שלי בתוספת חדשה - הגלביה השחורה שמשרתת אותי נפלא וייצגה אותי בכבוד בכמה וכמה אירועים קיציים. אין לי ספק שאמשיך ליהנות ממנה גם אחרי ההריון, בתקווה שהחוטים שהחלו להיפרם קצת מהתפר ישאירו אותה במצב לביש...

אני מברכת את התינוק הרקדן שגדל בבטן וסתיו עושה בדיוק אותו דבר, בדיוק, אותו דבר :-) (לטובת מי שלא זיהה, מחווה קטנה לעוזי חיטמן)


חוץ מהגלביה היפה, אני בטוחה ששמתם לב לעגילים המרהיבים של "פאולה ביאנקו", אחד ממותגי התכשיטים המיוחדים שנצפו במחוזותינו ושלמרבה הצער סגר את שעריו בחודש מאי האחרון. הסיפור העצוב הזה מדגיש את החשיבות שבהשקעה במעצבים המקומיים שלנו, שבניגוד לבירות אופנה אחרות בעולם (פריז, מילאנו, ניו יורק) לא זוכים לשום תמיכה ממשלתית כדי ליצור, והם תלויים אך ורק בנו שנמשיך לתחזק את האופנה המקומית המיוחדת שיש לנו פה. אז נכון שמדובר בהוצאה גדולה יותר מלהזמין שרשרת מאלי אקספרס, אבל הייחודיות בדרך כלל שווה את ההפרש במחיר, והתמיכה במעצבים הצעירים שלנו גם שווה משהו, לפחות בעיני.  

את זהר נתיב-גולן הכרתי באינסטגרם. זה התחיל מלייק מזדמן פה, לייק חוזר שם, והפך למגמה מתמשכת. באופן טבעי נמשכתי לצבעוניות שבתמונות האינסטגרם שלה, שמשקפים את האישיות הצבעונית והנפלאה שלה בשילוב עם שרשראות נפלאות וצבעוניות בעיצובה שיש בהן את כל מה שאני רוצה בתכשיט. זהר שהבחינה בהתלהבות הגוברת שלי משלל עיצוביה יצרה איתי קשר וככה החלטנו להוציא את הקשר ההולך ונרקם אל מחוץ לגבולות האינסטוש אל תוך העולם האמיתי.

את הצלם דויד בן-שימול הכרתי בפייסבוק באחת הקבוצות העוסקות בצילום. התמונות המרהיבות שלו בלטו לי מאוד ומפה עברנו לפלירטוט הדדי של החלפת רשמים, טיפים והמלצות על לוקיישנים מעניינים לצילום. היה ברור שמפגש בינינו הוא הצעד המתבקש הבא.

ומה יותר טבעי ונכון מלהפגיש בין כל חברי הרשת החדשים שלי למפגש עתיר יצירתיות? אבל הדרך למפגש המיוחל עתירת מכשולים: זהר בחופשת לידה עם עולל טרי ועוד זאטוט גדול בבית (וכולם באוגוסט בחופש), ואני עם זאטוטה בבית וזאטוט שצומח בבטן ולא מקל במיוחד על החיים בינתיים. דויד כתפארת שמו יצא מלך והעניק לנו את יום שבת בשבוע שבו חל יום ההולדת שלו, וכך הצלחנו להיפגש שלושתנו למפגש שמח, צבעוני, ססגוני, עמוס ביצירתיות וכל טוב. על הדרך שאלתי אותם כמה שאלות על הדרך היצירתית שלהם. 

זהר, מתי התחלת לעצב תכשיטים ומה גרם לך להחליט לעזוב עבודה יציבה לטובת עיצוב תכשיטים במשרה מלאה?
זהר: התחלתי לעצב תכשיטים בצורה לא רשמית לפני קצת פחות משנה. למדתי את הטכניקות וחקרתי את החומרים וגיליתי עם מה אני מתחברת ועם מה פחות. "יצאתי לאור" באופן רשמי לפני חודשיים כעסק ליצירת תכשיטים.
למרות שעבדתי קודם לכן בעיצוב (גרפי) והיה לי הרבה מרחב יצירתי ופרויקטים מעניינים עבדתי הרבה מאוד שעות והרגשתי שהיצירתיות שלי נשחקת. כשפניתי באופן בלעדי לעיצוב תכשיטים הרגשתי שאני מגלה את היצירתיות שלי מחדש והבנתי כמה זה בוער בי ולכן החלטתי להתמקד רק בזה וכך נולד לו המותג "זורה".

איזה מעצב/ת את אוהבת או מעריכה במיוחד ולמה?
אני מאוד מתחברת לאופנת וינטאג' ואופנת רחוב. מדובר בשני סגנונות לא מחייבים מבחינת האמירה שלהם ואפשר לשחק איתם ולהיות כל יום מישהו אחר ולערבב טקסטורות ובדים. אני מאוד אוהבת את העיצובים של רשת אורבן אאוטפיטרס, רוני קנטור ולאחרונה גיליתי מעצבת חדשה עם עיצובים נפלאים בשם ליאת רזיאל שמעצבת בגדים שמתאימים לעבודה או לפגישה כיפית עם חברה.


מה נותן לך השראה?
השראה יכולה להגיע מכל דבר שאני פוגשת, אבל לאחרונה שמתי לב שעיקר ההשראה מגיעה אלי ממוזיקה, תרבות ואוכל. משהו באלמנטים האלה ובעיקר משילוב של כל השלושה, מייצר אצלי תמונה של תכשיט ושל האישה שתענוד אותו.



זה האתר הנפלא של זהר שממנו ניתן להזמין את השרשראות הנפלאות שלה. המשלוח חינם ולרגל ראש השנה מבצע שווה במיוחד: על כל הזמנה צמיד מתנה.