שינקין
8:24:00 PM
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי בשינקין. הייתי בחטיבה (כיתה ח' או ט'). אני לא זוכרת עם מי הלכתי אבל זוכרת מה לבשתי - לבית ספר הגעתי עם שמלת "ילדה טובה" פרחונית רחבה עד הברך, בסגנון אנטולנה (זוכרים??) אבל מתחת - ג'ינס קצרצר מלא קרעים וחולצת בטן עם ציור מיקי מאוס. אוי הזוועות של אמצע שנות ה- 90! נורא התרגשתי ולמרות שאמא שלי אמרה לי שאני הולכת להתאכזב, אני זוכרת שהסתובבתי מוקסמת מכל החנויות והאווירה הכללית. לילדה שגדלה ביבנה, זה היה נראה כמו גן עדן שבו קורים כל הדברים הקסומים, היפים והמגניבים.
חזרתי לשינקין עוד הרבה במהלך השנים, ובתחילת שנות ה- 2000 כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב הסתובבתי שם הרבה ועם השנים, הרגשתי שהרחוב איבד עבורי מקסמו והפך לסוג של קניון פתוח שפונה לקהל אחר.
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא הסתובבתי בו, הגעתי לפני שבועיים לאורנה ואלה לחגוג יומהולדת לחברה. ההפתעה שלי מהרחוב הייתה מאוד גדולה. גיליתי פינות חמד צבעוניות ומקסימות, וחנויות שפשוט עושות שמיייייח בלב. הכי שבו אותי שתי החנויות הללו, שגם היו צמודות אחת לשניה:
לצערי, על החנות המקסימה של הנעליים היה שלט של חיסול לפני סגירה. קצת מספר את סיפורם העצוב של הרבה מעצבים בישראל.
ובשביל לסיים בנימה אופטימית, הנה עוד תמונה של צבעוניות שעושה המון שמחה בלב. שיהיה המשך שבוע טוב.
0 תגובות