בבית ילדותי ביבנה הייתה ספרייה אחת לילדים, וספרייה אחת למבוגרים. בתור תולעת ספרים מהר מאוד הבנתי שהשלל האמיתי נמצא דווקא בספריית המבוגרים. וככה גיליתי (בגיל מוקדם מידי יש לומר) אוצרות חבויים כמו את ספר הפואמות "במלאכת הנשים עלי משכב" שבו שכן לו בנחת השיר של דוד אבידן "עת גברתי על היצר היה נעים להיזכר, אך עת גבר עלי, היה נעים הרבה יותר." ללא ספק השיר שכל אמא רוצה שילדתה בת העשר תכיר. אבל בין שלל הספרים האסורים, גיליתי גם ספר אחד שהשאיר בי חותם עמוק: "החתיכה החסרה פוגשת את O הגדול." הספר הוא משל על חתיכה מתוך עיגול שמחפשת את העיגול החסר שישלים אותה. לאחר אינספור ניסיונות להתאים את עצמה לעיגולים חסרים ולא מתאימים, היא מחליטה להפוך בעצמה לעיגול שלם. היא מתגלגלת אינספור פעמים, עד שזוויותיה מתרככות ולבסוף היא הופכת לעיגול מושלם. 

הנמשל ברור ואין צורך להרחיב אבל עם כל הכבוד ליוצרי המשלים החיים הם לא משל, ואת הנמשל, אני משאירה לכרטיסי ברכה וספרי זיכרון (זה עוד קיים??). השבוע, הגיע עוד יום נישואין שלי עם בעלי ואחרי כעשר שנים ביחד, אני יכולה לומר בפה מלא שבלעדיו, אני לא אדם שלם. גם לא חצי אדם. בימים טובים, אולי שליש :-). לכבוד יום הנישואין קיבלנו "אפטר" לעצמנו והקטנה (שבקרוב תשנה סטטוס ל"הגדולה") נשארה לישון אצל הסבא והסבתא. לאחר שביקשתי המלצות מחברי לפייסבוק למסעדה חמודה ורומנטית, בחרנו במסעדת פופינה (ותודה ליעל קימלמן על ההמלצה) - מסעדה מקסימה באחד העם 3 בתל אביב. המקום היה מקסים, האוכל מצוין, ולקינוח אכלנו סופלה שוקולד במרקם של מוס שנמס בפה ועושה הכי נעים שיש.

בגזרת הלבוש, אחרי שהוצאתי את ההריון מהארון קבל עם, עדה, פייסבוק ובלוג, אני לא צריכה יותר להסתתר מאחורי מסך האוברסייז, ולכבוד המאורע בחרתי בשמלה ירוקה ויפה שהספקתי לקנות כשרק גילית שאני בהריון, מתוך מחשבה (נבונה ופרקטית) שהיא תשמש אותי נפלא בהריון ולאחריו.

קיוויתי שבפוסט לכבוד יום הנישואין בעלי יוכל לככב לפחות כמוני, אבל גילינו שתל אביב היא עיר בלי הפסקה, עד שמפסיקים אותה בגלל עבודות הרכבת הקלה... וכך מצאנו את עצמנו ביום חמישי בשעה 11:00 בלילה מסתובבים בנווה צדק ורוטשילד ברחובות כמעט ריקים. לצערי לא היה מי שיצלם אותנו יחד חוץ מהמארחת החמודה שנפלנו עליה במסעדה, אבל לפחות הצילומים ברחובות הריקים חסכו לי את המבוכה שאני נתקפת בה פעמים כה רבות בזמן צילומים כשאנשים נועצים עינים בהשתאות :-)


השמלה והטבעת של MIZO, השרשרת של אפרת קסוטו וזו השרשרת שענדתי ביום החתונה (כי מה יותר רומנטי וחמוד משני סנאים שחולקים ענף?), הנעלים הן גם הנעליים שנעלתי בחתונה ונרכשו בחנות ברחוב לבונטין שכבר שנים לא קיימת, התיק היה של אמי, כי גם ביום הנישואין אני עדיין אוהבת להרגיש שמשהו ממנה מלווה אותי.