בילדותי ניגנתי על כינור. זה אולי נשמע פיוטי אבל כל מי שהכיר אותי באותה תקופה יעיד בוודאות שכשרון גדול לא ממש היה שם... בשיעורים הראשונים, כצפוי למדתי רק תווים והתאמנתי על סולמות. אחרי אינסוף שיעורים כאלה, החליט יעקב - המורה שלי, שהיה בעל קשיחות רבה נסתרת מן העין (בעיקר בגלל הסנדלים התנ"כיות אותן נעל מעל גרבי מגבת עבות), החליט לתת לי את היצירה הראשונה: שיר הילדים "בין שמיים לענן מנצנץ כוכב קטן". בביצוע, אם לומר בעדינות, לא ממש נצנצתי. וגם לא באלו שבאו אחריו. אחרי 6 שנות ניסורים וחריקות שבהן לא פיתחתי כשרון (אבל השכנים מצד שני, פיתחו יופי של סבלנות), הבנתי את הרמז והשארתי את הכינור לאלה שיודעים להפיק צליל או שניים. 

כוכבת גדולה אני כבר לא אהיה. כנראה שגם קטנה כבר לא, וזאת סיבה מצוינת לשלב אותם במלתחה.



ותודה לענת על התמונות שלמקרה שתהיתם, צולמו בימים מעט יותר קרירים.