הסדרה המופתית מד מן הסתיימה. בעיני, מדובר בסדרה הטובה ביותר שיצא לי אי פעם לראות (אפילו יותר מ"שובר שורות" ובלי טאקבקי נאצה בבקשה). הסדרה הציגה ברגישות יוצאת דופן את השינוי שהתחולל בחברה האמריקאית בכלל ובמעמד האישה בפרט במהלך שנות ה-60 המשמעותיות. הדמויות הנשיות בסדרה, היו בעיני המרתקות ביותר, והשונות ביניהן הייתה עצומה. כנראה שהדמות הטראגית ביותר מתחילתה של הסדרה הייתה דמותה של בטי דרייפר היפה, שנכלאה בתפקיד האישה המסורתי מבלי יכולת אמיתית לצאת ממנו.

בטי נראית מושלם, נשואה לגבר מושלם, גרה בבית מושלם ובעיקר תמיד תמיד לבושה מושלם - גם שהיא יושבת במטבח ביתה, מעשנת סיגריה וממתינה לבעלה שישוב הביתה. המראה המושלם שלה, היה בניגוד מוחלט לאיך שחייה נראו מקרוב, ולאיך שהיא הרגישה עם עצמה. אז דבר ראשון שאפשר ללמוד מבטי דרייפר הוא מה לא לעשות. למזלנו, אנחנו משתייכות לדור שבו לנשים יש (קצת) יותר בחירה ו(קצת) יותר אפשרויות.

הדבר השני שבהחלט למדתי מבטי דרייפר, הוא שאמא ממש לא חייבת להראות כמו עקרת בית נואשת (אלא אם את הקוראת האדוקה אווה לונוגוריה). גם בפעילות עם הילדים, אפשר להראות Fabulous. עדיף לוותר על צבע לבן (גם אם מדובר במסיבת שבועות בגן), וכדאי ללבוש בדים שמתכבסים בקלות, ולנעול נעליים נוחות. אז נכון שעדיין לא מדובר במראה מנצח לשטיח האדום, אבל אולי תהפכי למסמר אחר הצהריים בגינת השעשועים הקרובה לביתך. 

בילדותי ניגנתי על כינור. זה אולי נשמע פיוטי אבל כל מי שהכיר אותי באותה תקופה יעיד בוודאות שכשרון גדול לא ממש היה שם... בשיעורים הראשונים, כצפוי למדתי רק תווים והתאמנתי על סולמות. אחרי אינסוף שיעורים כאלה, החליט יעקב - המורה שלי, שהיה בעל קשיחות רבה נסתרת מן העין (בעיקר בגלל הסנדלים התנ"כיות אותן נעל מעל גרבי מגבת עבות), החליט לתת לי את היצירה הראשונה: שיר הילדים "בין שמיים לענן מנצנץ כוכב קטן". בביצוע, אם לומר בעדינות, לא ממש נצנצתי. וגם לא באלו שבאו אחריו. אחרי 6 שנות ניסורים וחריקות שבהן לא פיתחתי כשרון (אבל השכנים מצד שני, פיתחו יופי של סבלנות), הבנתי את הרמז והשארתי את הכינור לאלה שיודעים להפיק צליל או שניים. 

כוכבת גדולה אני כבר לא אהיה. כנראה שגם קטנה כבר לא, וזאת סיבה מצוינת לשלב אותם במלתחה.



ותודה לענת על התמונות שלמקרה שתהיתם, צולמו בימים מעט יותר קרירים. 

חצאית של Sisterm ונראתה גם כאן חולצה היסטרית של H&M שהקטנה שלי מצאה לי והציעה שאמדוד (כי לסטייל אין גיל). התיק של דניאלה להבי. 

חדי העין ביניכם וודאי הבחינו באמירה האופנתית של הגברת הצעירה, שלמרות גילה הרך (שנתיים וחצי) בחרה כל אחד מהפריטים שעליה בעצמה - כולל הצמיד, שנבחר על ידה בעיקר בגלל הצבע, וקצת פחות בגלל האמירה (vegan (friendly. 

לסיום, מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה האחרונה שלי מתוך "חורים ברשת" שעוסקת הפעם בתופעה מאוד מעניינת (ומעודדת) של נשים שחצו מזמן את העשורים החמישי, שישי שביעי ואפילו שמיני לחייהן, אבל מככבות במרץ בקמפיינים, בלוגי אופנה והפקות ססגוניות. אם אהבתם, הרשו לי לפנות ללב שלכם ולבקש כי תעשו לכתבה Share. רוב תודות.