בתור בת תמותה
7:46:00 AM
"בתור בן תמותה
אני חושב יש תכלית
אפילו אם החושך
רק מתחדד על כל תגלית אבל
בתור בן תמותה
בתור בן תמותה אני חושב יש תכלית
אפילו אם אני והרופאים מתקשים להחליט
אני בן אדם בן תמותה"
("בתור לשיקוף ריאה", מילים, לחן וחוזה של עצמו: מאיר אריאל)
חשבתי שמילות השיר הללו הולמות לאור העובדה שאת מרבית הפוסט הזה כתבתי במהלך יום בדיקות מפרך שעברתי השבוע ב"מרכז המשולב לאבחון ומניעת סרטן" שבבית החולים איכילוב. על המרכז שמענו אני והבעל בסדרת התוכניות המיוחדות שעשו אורלי וגיא לפני כשנתיים, ומאז מלמלנו מידי פעם ש"צריך ללכת להבדק. זה חשוב". אבל מילים לחוד ומעשים לחוד, ורק לאחרונה, בעקבות אובדן שחווה בעלי של מישהי שהייתה יקרה לליבו, ובזכות פוסט מרגש ומעורר במיוחד שכתבתה ידידתי בעלת הבלוג הנפלא Anat the banker, החלטנו לעשות מעשה ולהבדק.
ממסתורי המוח האנושי: את מרבית שנות צעירותי ביליתי באכילת ג'אנק, עישון מאסיבי אקטיבי ופאסיבי, מיעוט שעות שינה, וניהול חיי רגש ואמוציות בטורים גבוהים מידי. אבל מחשבות על מחלות ומוות היו ממני והלאה וחשבתי שאחיה לנצח. והנה היום, שנים אחרי, חיה על ירקות אורגניים, ללא סיגריות וללא בשר, יוגיסטית למהדרין ומכורה לספורט, אני מוצאת את עצמי בשנים האחרונות מתרוצצת מבדיקה אחת לשניה משל הייתי נושא למחקר על היפוכונדריה...
אז איך היה יום הבדיקות, אתם וודאי תוהים. כמו שנאמר "לא באנו להנות" ואכן, כיף גדול זה לא. במהלך יום של כ-7 שעות עברתי בין חדרים ורופאים במהירות מסחררת, נבדקתי, נדקרתי אובחנתי ויועצתי על ידי שלל רופאים ממגוון תחומים, אבל היי, פלסטיקאי חמוד ותכול עיניים נעל את הדלת ואמר בחיוך נבוך שאני צריכה להתפשט ולשכב על המיטה. בגילי, כמה הזדמנויות כאלה כבר נקרות בדרכי?
ואיך כל זה קשור לתמונות? זה לא. אבל את התמונות האלה שאני די מחבבת צילמתי כבר בפברואר, ולא העלתי אותן כי לא הצלחתי למצוא שום דבר מספיק מענין לכתוב עליהן (למעט העובדה שהתמונות צולמו כמה ימים לאחר שהסתפרתי והשיער שלי נראה, בעיני לפחות, פשוט מושלם!). ובכל זאת קישור קטן ומתבקש לסיפורנו: אם כבר לחלות (לא עלינו, חמסה חמסה חמסה), אז שיהיה בסטייל.
את הג'קט בסגנון "השאלתי משהו ממייקל ג'קסון" קניתי ב ASOS ולמרות שבעלי אוהב לצחוק עליו, שוררים בינינו יחסי חיבה הדדיים. התיק היה רכישה אימפולסיבית של מבצעי קופה מפתים בטופ שופ, והוא הזכיר לי את מראה הפאנק שאהבתי לאמץ בתיכון. כן, אני מודעת לאירוניה - תרבות הפאנק יצאה בין היתר נגד ההתנהגות הצרכנית והקפיטליסטית, והתיק, יוצר כנראה בסין בייצור המוני, ונמכר באלפי נקודות בעולם, אבל בינינו, למרות התדמית הבועטת שעבדתי כה קשה כדי לתחזק באותם ימים, הדבר העיקרי שבאמת רציתי לבעוט בו היה גיל ההתבגרות.
ובנימה זו, רק בריאות!
6 תגובות