גילטי פלז'ר
4:06:00 PM
הייתי ילדה חולנית. כל שנה חטפתי בעוצמה את מלוא מחלות החורף ומחלות הילדים. כל מחלה שהייתי נדבקת מאחי, הייתי חוטפת הרבה יותר חזק ממנו. וככה היה גם כשגדלתי. אבל לפני כמה שנים, שיניתי את אורח החיים שלי, וגם מצאתי תרופת פלא: כל פעם שהרגשתי שאני מתחילה להיות חולה הייתי יוצאת לרוץ, חוזרת מעולפת ונכנסת למיטה. בבוקר התסמינים היו עוברים. וככה הרגשתי שניצחתי את השיטה ושאני הולכת לחיות לנצח!
אבל הנצח הזה הסתבר כקצר מכפי שתכננתי, ובשנתיים האחרונות השיטה כבר לא עובדת. אולי אני חלשה יותר כי הפסקתי לפני שנתיים לאכול בשר, אולי אני פחות חזקה כי אני מזייפת קצת (הרבה) בכל ענין האוכל הבריא, ואולי השיטה עבדה כל עוד לא חגגו אצלי בבית כל הוירוסים שהקטנה מביאה מהגן. בכל מקרה, כמו שאתם בטח מנחשים מהפתיח הארוך, השבוע הייתי חולה ומרותקת למיטה.
יש לי חברה שטוענת שמחלה זה בעצם אהבה עצמית. ואולי זה נכון: בלית ברירה משחררים הכל - את כל המחויבויות, החובות ושלל משימות היום יום ומתמסרים למנוחה מוחלטת ולכל אותם גילטי פלז'רס שביום יום אין זמן להתמסר להם באמת. אז יצא, שאת 48 השעות האחרונות (חוץ מכמה שעות שישנתי פה ושם) ביליתי בהנאה גמורה מול הטלוויזיה וצפיתי במרתון של שני קצוות הנשיות במקביל: העונה החמישית של "האישה הטובה" והעונה השלישית של "בנות". שתי יצירות מופת כל כך שונות האחת מהשניה, שבמרכזן מגוון מענין ומרתק של נשים.
אלישה פלורק היא ללא ספק דמות מרתקת שיש לא מעט ללמוד ממנה, אבל מבחינה אופנתית משמימה בעיני (חוץ מהאתנחתא הקומית שמספקת הפאה!). במהלך כל הצפיה I couldn`t help but wonder איך בעלה - הלוא הוא מיסטר ביג, הסתגל כל כך מהר לחיים נטולי פאשן. מה שכן, את הבגידות, דווקא גרר איתו הביג גם לפה... "בנות" מצד שני, מגרה את התאבון האופנתי הרבה יותר, ובעיקר ג'סה המשגעת. לכן היום, כשסוף סוף יצאתי מהמיטה נטולת חום ועם רצון עז ללבוש כל דבר שהוא לא פיג'מה, התחשק לי לעשות את זה בג'סה סטייל מינוס הטירוף: שמלה ארוכה, עליונית גדולה, שלל שרשראות ארוכות, טבעות גדולות ולק בצבע לא שיגרתי. לצערי את השיער הגולש הארוך שלה ועיני התכלת לא יכולתי ללבוש, אבל במקומם מצאתי כובע ;-)
שימלה של Igor מבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר, עליונית של קאלה, נעליים של לייבלינג.
אז תהיו בריאים, ותהנו מהסופ"ש השימשי שסידרו לנו. שבת שלום.
2 תגובות