לפני כשבועיים ראיתי סרט עם הילרי סוונק בשם "יומני החופש". הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של מורה צעירה שמלמדת תלמידים משכבות חלשות, משקיעה את כל כולה במטרה להחדיר בהם את חדוות הלימודים, ואת הרצון ללמוד ולהתפתח ולשבור את תקרת הזכוכית של המקום שממנו הם באים. סיימתי את הסרט נפעמת מהסיפור מעורר ההשראה ועם תחושת אי נוחות קלה שאני לא עושה מספיק בשביל לתרום...

Continue Reading

אליאן ואני הכרנו בגיל ארבע בגן גומא. הימים היו ימיה הראשונים של השכונה הצבאית ביבנה. הרומן בינינו התחיל אחר הצהריים אחד שבו אליאן חזרה מהגן ובישרה לאמא שלה ציפי (שהיה לי הכבוד לצלם בפוסט הזה) שהילה עושה מסיבה בבית שלה. שינסה ציפי מתניה והגיעה חדורת קרב לבית שבו נערכת מסיבה מבלי שהגיעה אליהן הזמנה מיוחדת (או בעצם הזמנה בכלל). כשנפתחה הדלת, לא ברור...

Continue Reading

אין כמו יום בחירות כדי להתהדר בהופעה שהיא כולה - מכף רגל עד ראש (אפילו המקיאג'!) תוצרת כחול לבן. כשפתחתי את הבלוג שמתי לי מטרה מוצהרת להקדיש אותו לאופנה ישראלית תוצרת עיצוב מקומי: גם לעודד עסקים מקומיים ויוצרים מקומיים, גם לא לתמוך בסווטשופס ובעסקים שלא מעסיקים באופן הוגן וגם להתחדש בפריטים ייחודיים וחד פעמיים שלא יוצרו בייצור המוני. כל כך הרבה אידיאלים יחד. ...

Continue Reading

הייתי ילדה חולנית. כל שנה חטפתי בעוצמה את מלוא מחלות החורף ומחלות הילדים. כל מחלה שהייתי נדבקת מאחי, הייתי חוטפת הרבה יותר חזק ממנו. וככה היה גם כשגדלתי. אבל לפני כמה שנים, שיניתי את אורח החיים שלי, וגם מצאתי תרופת פלא: כל פעם שהרגשתי שאני מתחילה להיות חולה הייתי יוצאת לרוץ, חוזרת מעולפת ונכנסת למיטה. בבוקר התסמינים היו עוברים. וככה הרגשתי שניצחתי את...

Continue Reading

במקור תכננתי היום להעלות בפוסט הזה צילומים מלפני כמה שבועות שבדיוק סיימתי לערוך. אבל הפוסט הקודם, החושפני והמטלטל פתח אצלי משהו, ופתאום לא התחברתי ריגשית למה שרציתי להעלות, שנראה לי קצת מנצנץ וצבעוני מידי להלך הרוח הזה.  גיל ההתבגרות הוא לא גיל קל. מניחה שכמעט לאף אחד. אני לא מרבה להזכר בתקופה הזאת, גם בגלל שמאז עברו הרבה תקופות אחרות יפות הרבה יותר...

Continue Reading