אין דבר שמסמל יציאה מעבדות לחירות כמו לבישת שמלת אוברסייז לשולחן החג, כזו שאפשר לתפוח בה בנחת תוך יישום המסורת היהודית עתיקת היומין של בליסה בחברותא.
השמלה לא הייתה הבחירה הראשונה שלי לליל הסדר למרות שמדובר באחד הפריטים המיוחדים שיש לי בארון (ומדובר בתחרות קשה) אבל שמלה היא אופציה פחות ידידותית להנקה. במקור בניתי על חצאית וחולצה אבל למרבה הזוועה שלוש החצאיות החגיגיות שמדדתי בזו אחר זו לא נסגרו עלי - ענין שלא אמור היה להפתיע אותי לאור העובדה שמצופה היה שאסיק שמלשבת על התוכעס ולבלוס פחממות, שוקולדים ושאר (הכל חוץ מ)ירקות לא אחזור למשקל של לפני הלידה. ואם להיות כנה, גם תוך כדי כתיבת הפוסט הזה אני מעמיסה על הצלחת ביד חזקה ובזרוע נטויה את עוגת המצות המפורסמת שלי זו שאי שאפשר לעמוד בפניה המורכבת מארבע שכבות של שוקולד מריר ושוקולד לבן ומצופה מעל בציפוי שוקולד. כל המרבה ממנה הרי זה משובח.
אבל חג החירות הוא הזדמנות לוותר לפחות ליום אחד על המרמור, ולשים מבטחיי באלוהי המייקאפ והקונסילר שבזכותם אני נראית כאילו לא היו ילדים מעולם.
חג הפסח ידוע כחג החירות. ואכן מדובר בחירות. חירות לגננות, למורות ולבעלים ש"עובדים" בחול המועד בעוד שאנחנו האמהות הופכות עבדות לגחמי ילדנו המסובין סביב הטלוויזיה. מכות מצריים הן כאין וכאפס לעומת האטרקציות לחג "לכל המשפחה" - כלומר אטרקציות בינוניות בעלות מופקעת, צפיפות מייגעת, מזג אוויר שמוציא אותי מיוזעת - ואם לסכם אפשר לצאת מן הדעת. דיינו.
ובכל זאת החג הוא המקום בו יש להסתכל על חצי הכוס המלאה (בעיקר כשהיא מלאה ביין) ולשמוח בחלקנו.
אנצל את רוח האופטימיות הנושבת כדי לאחל לכולם חג שמח ולהודות לכל הקוראים שעושים עימי חסד ושבוע אחר שבוע קוראים את הגיגי. תודה לכם, וכנגד המצות אאחל ישועות רכות :-)
- 8:29:00 PM
- 0 Comments
