יום נישואין
7:39:00 AM
יש לי זכרון מזוקק וחד של רגע אחד בתיכון שבו פתאום הבנתי שהזמן פשוט עף לנו בין הידיים. אני זוכרת שישבתי בחדר לקראת סוף שנת הלימודים ולא האמנתי שכבר הסתיימה לה עוד שנה ושתיכף אני מסיימת את התיכון. ההבנה הביאה איתה סימני חרדה קלים (או לא כל כך קלים...) של תחושה שהנה תיכף הכל ייגמר והחיים יחלפו להם. לשמחתי הרבה גם התיכון וגם סימני החרדה חלפו, אבל התחושה שהזמן פשוט עף רק התחזקה.
וההקדמה הדרמתית על שום מה? מבלי שאני ובעלי הרגשנו חלפו להן 5 שנים מאז שהתחתנו (ועוד כמה וכמה שנים מאז שהכרנו). ברשימת המלאי שלי בתקופה הזו יש טיול ארוך אחד לארה"ב (ירח דבש שנחגג באיחור), פעמיים החלפת עבודה, דירה באדיבות (ובעלות) בנק לאומי, ילדה אחת ובלוג אחד. סקרנית לדעת מה טומנות בחובן 5 השנים הבאות, אבל בחייאת שיעברו קצת יותר לאט.
ליום הנישואין בחרתי בחצאית טול כלתית שכבר כמה חודשים יושבת אצלי בארון וממתינה בקוצר רוח לאירוע המתאים. רציתי לשבור את מראה הכלה ולחצאית ציוותתי חולצת אוברסייז אפורה בסגנון אורבני. חייבת לומר כי התוצאה הסופית הייתה יותר מעניינת מאשר מחמיאה אבל היי, את הבעל כבר תפסתי :-)
החצאית נרכשה בחנות המקוונת של Blush במסגרת רכישות יומההולדת עליהן סיפרתי כאן. החולצה של kerenvemichal, תיק יד שניה ממכירה בייתית שעשתה צלמת האופנה תמר קרוון, נעליים של שני בר (ישנות מאוד) וטבעת של אילי גורן.
השרשרת היא של קרן וולף מהימים שהיא מכרה את מרכולתה בדוכן בדיזנגוף סנטר וקיבלתי אותה מתנה מבעלי לפני כמה וכמה שנים. סיפור הרכישה שלה רומנטי להחריד ומתאים לפוסט הזה כמו פרובקציה סוג ז' למיילי סיירוס. לקראת אחד מימי ההולדת שלי לפני כמה שנים, בעלי שמע אותי מדברת בטלפון עם חברה ומספרת לה שראיתי שרשרת שמאוד מצאה חן בעיני אבל נראתה לי יקרה. הוא החליט לעשות עבודת בילוש ולאתר את השרשרת ולהביא לי אותה כמתנת יומהולדת. הוא יצר קשר עם כמה חברות בשביל לנסות לאתר את זו שאיתה דיברתי. את החברה הספציפית הוא לא איתר, אבל בעצת חברות החליט להגיע לשוק המעצבים בדיזנגוף סנטר. הוא הסתובב בין שלל דוכני התכשיטים והחליט שהשרשרת הזו היא אני וסגנוני והימר עליה. ההימור היה מדויק. כשפתחתי את המתנה נדהמתי. המחווה הרומנטית ללא ספק זיכתה אותו בתואר "הגבר שהכי שווה חתונה".
שיהיה לנו שבוע שקט.
0 תגובות