ימים לא פשוטים. מידי יום, אני מתלבטת אם להעלות פוסט. מצד אחד, אין לי מצב רוח לשים עלי את מיטב מחלצותי ולצאת להופעה, מסעדה מפנקת או סתם ערב כיפי עם חברות. מצד שני, "בלוג" בעברית זה "יומן רשת", וזה מה שהבלוג עבורי - היומן שלי. דווקא בימים כאלה, כשהלב מלא וגדוש, הבלוג יותר מתמיד הוא קן תפילותי הנידחות. פוליטקאים ופרשנים יש לנו מספיק, ולכן, נאמנה לקונספט של הבלוג אך ברוח הימים, בחרנו לצלם במקלט שבבניין, שבו אנחנו מבלים ביחד עם שכנינו הנחמדים, והנחמדים פחות...
שבת בבוקר, ואיתה ההתלבטות: לצאת או לא לצאת, ומה עם תתפוס אותנו אזעקה? לצאת מהאוטו ולחפש מרחב מוגן עם ילדה בת שנה ושמונה זה לא ענין פשוט. בסוף החלטנו על קפה לואיז ברמת השרון במרחק כעשר דקות מהבית, לנעול נעליים נוחות למקרה שנצטרך לרוץ, ולקוות לטוב (כי מה עוד נשאר...)
גופיית משי של דינה גלס (ישנה), מכנסיים מפראו בלאו (ישנים), נעליים מחנות האאוטלט של קאפל אוף ברחוב דיזנגוף בתל אביב, סיכה של "העולם המופלא של גיא גיל", קישוט אוזן של H&M.
לסיום ולריכוך האווירה הקודרת שמלווה את הפוסט הזה, רגע אחד של אסקפיזם ססגוני.
בברכת #שיגיעכברשלום, והלוואי שתהיה שבת שקטה.
- 12:59:00 PM
- 0 Comments
