נסיבות משמחות של יומהולדת בדאבל לאחי הקטן ולבת המקסימה של זוגתו של אבי איחדו את השבט שלנו לארוחה חגיגית. בחירת מסעדה לשבט שלנו היא ענין לא פשוט: השבט מונה טבעונים, קרניבורים ושומרי כשרות. לכן, כדי למצוא מקום שיתאים לאפיון של כולנו, אנחנו מוכנים להשקיע ולשלם. 

הפעם בחר השבט, במסעדת קורדיליה של השף ניר צוק ביפו. מדובר במסעדה נחשבת, והמחיר - בהתאם. באופן טבעי, גם הציפיות שלנו היו בהתאם, אלא שכפי שהבנו בהמשך הערב - ציפיות יש רק בכרית, והחוויה הייתה, כמו שאמרו חכמנו קיציס ופרדימן במילה אחת: א-כ-ז-ב-ה (נוסטלגיה!). 

כמו שבטח כבר הרגשתם, הימים הפכו לחמים. ובעצם, גם הלילות ומזגן בכל מקום שמגיעים אליו הוא לא פחות מ- must. בגלל גודל השבט, קיבלנו חדר פרטי, ענין נפלא לכשעצמו, אלא שבשטח הזה, לא היה אפילו פתח מזגן אחד לרפואה, וכדי לנסות ולהביא לנו מעט קור "פינקו" אותנו במאוורר קטן שאמור היה להעביר אלינו מעט קור מהשכנים. 

ומה בהמשך? ובכן, את האוכל הזמנו בשעה 19:45. בשעה 21:30, עדיין לא קיבלנו את המנות העיקריות... כשהמלצרית שאלה אם הכל בסדר התלוננו על החום ועל כך שעדיין לא קיבלנו את האוכל ובתגובה היא שאלה: "אבל הייתה בעיה בשירות"? בהמשך, כשכבר הגיעו המנות, מסתבר שלפחות ביחס לחלק מהן, היה פער בין איך שהמלצרית תיארה את המנה, לבין מה שהגיע בפועל. דג שלפי תיאור המלצרית אמור היה להגיע ממולא באורז, הגיע, ללא המילוי. המלצר שנשאל על כך ענה "לא אמור להיות הרבה אורז, לכאורה המנה ממולאת באורז".... 

ט"ו באב בפתח ודעא"ש שנושפים בעורפנו נראו לי כמו סיבה מצוינת להתחדש בשרשרת של Make love not war. אם אין בכוחי לעצור את המלחמה הבאה, המעט שאוכל לעשות הוא להתקשט לכבודה. כי אם כבר נגזר עלי בבוא העת להגיע למחנה שבויים של דעא"ש, אז אשאב השראה מסבתותי שצעדו ברחובות ורשה בדרכן למעונן החדש בגטו, כשהן עטויות בפרוות, כסיות ושרשרת פנינים (כי מה עוד נשאר לנו חוץ מקצת הומור שחור??). 

בינתיים אני משתדלת להעביר את ימי באסקפיזם בריא, להימנע מלראות חדשות, לתכנן את ימי חופשת אוגוסט עם המשפחה, לשאוב השראה מספר התמונות היפהפה של Chloe Sevigny שקיבלתי השבוע מאמזון ולתהות האם בגילי עדיין לגיטימי לעטות על עצמי שלל פריטי קיטש מאוירים בלבבות ורישומי אהבה.